צופה בסרט שוב ושוב, מורידה את הכובע לטל שריג, למפיק, למשתתפים, לעושים במלאכת הריכוז,
למשפחת ברח"ד בעלי המעון, לאירית ואיך לא...לאודי חמודי המדהים. כל כך מרגש, כל כך מחזיר לפרופורציות, כל כך מפקס את מהות החיים
ומגמד את כל מה שאנו מקטרים עליו...מחבקת את כולכם ! נורית
שכחתם לתת קרדיט לצלם עומרי מראד!!..ופעם ראשונה שאני שומעת על זה שאדם בשם סילבן ביגאלזיין הפיק לי את הסרט. טוב לדעת..מי זה??
ונורית,תודה על המחמאות אבל כשנותנים מחמאה נותנים לכל עושי הסרט ולא רק לבמאי. שלושה היו מעורבים ושותפים להכל באותה מידה, כולל עריכה צילום ובימוי.
